למה קובה?
השנה אנחנו יוצאים לטיול חורף. איננו חובבי ספורט חורף אתגרי, לכן החלטנו לנסוע למקום חם יותר ואם אפשר גם יבש. בירור קצר כיוון אותנו לבחור בין קמבודיה, ויאטנאם וקובה. בחינה של האפשרויות חשפה בפנינו את החשש שקובה "מתקלקלת". המדינה שהייתה מבודדת שנים רבות והשתמרה כאילו הזמן עצר בה מלכת, התחילה לשנות את אופייה התמים. התפנית החלה בעקבות הפשרת היחסים עם ארה"ב בימי הנשיא אובמה וכניסת תיירות השפע. נרמז לנו שהחשיפה לעולם הקפיטליסטי עלולה להזניק את קובה לימינו ולגרום לה לאבד את יחודה. אז החלטנו – נוסעים לקובה.
איך נוסעים?
בדרך כלל אנחנו מתכננים את טיולינו על בסיס מידע שאנחנו מלקטים מהאינטרנט, שוכרים דירות באייר בי אן בי ומנווטים את מכוניתנו השכורה באמצעות הנווטן הסלולרי. את כל המסמכים החיוניים אנחנו שומרים ב"ענן", ומשלמים בכרטיסי אשראי. בקובה סגנון הטיול שלנו איננו אפשרי. האינטרנט זמין במשורה בנקודות וייפיי של המדינה, כרטיסי אשראי אינם ברירת תשלום כמעט בשום מקום ומצב מרבית הכבישים איננו כזה שנוכל לנהוג בהם.
התיעצנו עם חברים והלכנו גם לשמוע את הקפיטן. הכיוון הכללי שהסתמן היה טיול בתחבורה ציבורית מעיר לעיר, שכירת קאסות מיום ליום ושימוש במוניות ובטיוליות להגעה למקומות מחוץ לערים. לאחר תכנונים, חישובים וקריאת טיפים ברשת, הגענו לתכנית לגמרי לא רעה וזולה להפליא.
הטרידה אותנו הידיעה שהכל בקובה מאוד "נזיל" ושאין לנו שפת תקשורת עם תושבי המקום. בקובה דוברי האנגלית נדירים וכן אין טעם לצפות שדברים יקרו במועד שנקבע עבורם או בכלל, אין ערבויות לשום דבר שאפשר להזמין מראש ודברים משתנים כל הזמן. קראנו ושמענו על חוויות של מטיילים שנגררו עם חפציהם בחיפושים אחר קאסה פנויה, כי זו שהזמינו ניתנה לאחרים, ועל המתנות אינסופיות לאמצעי תחבורה שלא יצאו במועדם או בכלל.
בטיולים עירוניים אנחנו מעדיפים תחבורה ציבורית, אבל כשיוצאים מהערים אנחנו מעדיפים לשכור מכונית שתאפשר לנו לעצור ולראות דברים או לשנות מסלול לפי העדפותינו הרגעיות. נהיגה עצמית בכבישי קובה לא באה מבחינתנו בחשבון. חלק מהמידע שליקטנו הגיע מאתר קובה שלי שמציע תכנון טיולים לנוסע העצמאי עם רכב שכור ונהג. זהו בעצם טיול מאורגן פרטי מלווה בנהג צמוד ובמדריכים. הרעיון להוסיף לעצמנו שותף לטיול לא נראה לנו מלכתחילה אך ככל שהעמקנו בתכנון גילינו עוד ועוד אתרים שללא שפה וללא רכב ההגעה אליהם תגזול מאיתנו זמן רב אם תהיה בכלל אפשרית. אם נרצה להספיק לרכוש חוויות רבות, יכול להיות ששווה להיעזר בשירותי נהג צמוד מקומי. החלטנו לבדוק את ההצעה של קובה שלי.
קובה שלי
מילאנו את השאלון באתר קובה שלי ותוך יום קיבלנו תוכנית שלדית מפורטת מאוד עם הערכת עלויות עבור טיול שמותאם לציפיותינו. הטיול במתכונת זו יקר יחסית לטיול עצמאי בתחבורה ציבורית מקאסה לקאסה, אך הוא מבוטח מפני הפתעות – דבר בלתי נמנע בקובה. ההצעה שהכינו עבורנו תחיה ושחר גל מקובה שלי כללה קאסות בדוקות מוזמנות מראש עם מידע מפורט על כל אחת מהן באתר וכן מידע על הנהגים, המדריכים והצוות המקומי בקובה. ברגע הראשון נרתענו מהמחיר אך בחישוב שני גילינו שהמחיר ליום הוא באותו סדר גודל של המחיר שעלה לנו בשנה שעברה הטיול למערב קנדה ברכב שכור עם חדרי אירוח ומלונות דרכים. החלטנו לנסוע עם תוכנית של קובה שלי. ניהלנו מספר שיחות טלפון עם שחר מקובה שלי, רכשנו כרטיסי טיסה, ויזות וביטוחים והלכנו למפגש הכנה. קיבלנו אישורים עבור כל מקומות הלינה ואת פרטי הנהג והמדריכים ושילמנו רק עבור התכנון. את כל שאר העלויות שילמנו למנהל הצוות המקומי בקובה לאחר הנחיתה. ההוצאה הכוללת לטיול זוגי של חמישה עשר ימים על אדמת קובה, החל מטיסות וביטוחים וכלה בטיפים נדיבים ובמזכרות הסתכמה ב-29,500 ש"ח.
בדיעבד, אין לנו ספק שהבחירה בטיול פרטי מתוכנן התאימה לנו באופן מושלם. אנחנו שוקלים עכשיו לאמץ גישה דומה גם לטיולינו הבאים למקומות דומים.
מטיילים 